ר”ח תמוז תשע”ד
פרק טז
יום השביעי של השבעה
א. תפלה בהשכמה. ב. הסדר בהקימה מהשבעה. ג. אמירת לחיים. ד. נעיצת המסמר.ה. מקצת היום ככולו. ו. הליכה מסביב לרחוב. ז. כניסה לחנות נכרי. ח. ללוות הנשמה. ט. מנחה. י. הפארבריינגען בביתו של הרבי במוצאי השבעה.
להכין: מסמר/ים, אבן פשוטה, מזונות ולחיים (עבור ה’תיקון’ אחרי התפילה).
א. תפילה בהשכמה[1]: ביום הז’ משתדלים להתפלל בהשכמה. דהיינו, (קצת) יותר מוקדם משאר הימים.
ב. קימה מהשבעה[2]: אחר התפלה האחרונה (בדרך כלל – שחרית) שקודם העמידה מהאבילות, עושים כל הבא לקמן:
1. האבלים יושבים ומקבלים ניחומים.
2. לאחרי זה, כל המנחמים (חוץ מהאבלים) יוצאים מהחדר שבו יושבים האבלים (לכמה שניות).
3. המנחמים חוזרים לחדר האבלים ואומרים (כולם ביחד) עוה”פ נוסח הנחמה “המקום ינחם וכו’”.
4. אח”כ גוערים ומצווים על האבל(ים) לעמוד מהשבעה [כאן נהוג לומר בקול: "שטייט אויף! שטייט אויף!"[3]].
5. וכשהאבלים נעמדים, המנחמים אומרים (כולם ביחד):
הַמָּקוֹם יִגְדוֹר פִּרְצוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
6. ומברכים באריכות ימים ושנים[4].
ג. לחיים: הרבי הציע לאדמו”ר הריי”צ “אז מען גיט משקה ואדמו”ר הריי”צ הסכים ע”ז” וכן עשו[5] וכך נוהגים.
ד. מסמר: אחר-כך נועצים[6] מסמר באבן פשוטה – שאין שם כלי עלי’, במקום שישב האבל[7]. [אם ישנם כמה אבלים ר"ל לכאו' צריכים מסמר לכל אחד. כשהרבנית ישבה "שבעה" (בתשל"א) הרבי הורה להריל"ג[8] להכין ב’ מסמרים – א’ עבור הרבנית הצדקנית וא’ עבור אחותה].
ה. מקצת היום ככולו[9]: כיון שעמדו המנחמים, מותר להם בכל הדברים האסורים בתוך שבעה[10] ומעכשיו עד סוף שלושים אסור רק מה שאסור בשלושים (ראה להלן בחלק ה’ – שלושים).
ו. הליכה מסביב לרחוב[11]: יש הנוהגין, לאחרי קימה מה”שבעה”, לצאת לרחוב ["ללוות את הנשמה"] וללכת[12] עד שמגיעים לקרן הרחוב, משם הולכים סביב ומקיפים הבתים עד שמגיעים חזרה לביתם מצד השני[13].
ז. קני’ מחנות של נכרי: גם יש נוהגין ליכנס לחנות איש נכרי ולקנות משהו ולהשאיר שם העודף[14]. פעם אנשי הממשלה שאלו להצ”צ אודות זה, וענה ע”פ הגמ’[15] שמואל לא עבר אלא במברא (ספינה) דאית בה עכו”ם אמר שטנא בתרי אומי [השטן, על שתי אומות] לא שליט[16].
ח. יש הנוהגין “ללוות את הנשמה” דהיינו ללכת לבית החיים ביום הז’ (אבל לא בר”ח חנוכה ופורים)[17] אבל אצלנו לא ראיתי נוהגין כן, ואדרבה[18].
ט. מנחה: בתפילת המנחה אין אומרים תחנון. וכשהאבל נמצא בבית הכנסת הוא לבדו אינו אומר אבל הצבור אומרים[19].
י. בבוקרו של כ”ח שבט תשמ”ח הרבי קם מהשבעה. באותו ערב, לפני תפלת ערבית (שהתקיימה בביתו של הרבי), הרבי ניגש לגבאי של ביהמ”ד 770 ונתן לו 100 דולאר באמרו “מען זאל מאכן א פארבריינגען לעילוי נשמתה כנהוג וברוב פאר והדר, וברוב עם הדרת מלך, וכל המרבה הרי זה משובח, והקיצו ורננו שוכני עפר”. אחר התפילה, הכריז הגבאי שההתוועדות תתקיים ב-770. להפתעת הקהל, הרבי רמז בידיו הק’ שההתוועדות תתקיים בבית עצמו, וההמשך יהי’ ב-770. אחרי זה הרבי עלה לקומה השני’. אחרי כמה דקות ירד המזכיר הריל”ג ומסר בשם הרבי שרצונו הק’ שההתוועדות כולה תתקיים בבית…[20]
[1]) ספר המנהגים ע’ 77.
[2]) ספר המנהגים ע’ 77, וכן נהג הרבי בתשמ”ח.
[3]) בתשמ”ח אמרו: “דער רבי זאל אויפשטיין”.
[4]) הביאור לנוסח זה – ראה אג”ק חכ”ז ע’ רלו.
[5]) רשימת היומן ע’ תיד.
[6]) לא מצאתי בשום מקום מי נועץ. וראה להלן שהרבי רק צוה לעשות את זה אבל לא עשה בעצמו. לפועל ראיתי שבדרך כלל עושים את זה או א’ מהח”ק או א’ המנחמים. ולכאו’ אין בזה שום חילוק.
[7]) ספר המנהגים ע’ 77. וראה ביומן דעיו”כ תשכ”ה שצוה לעשות כן על מקומו.
[8]) והריל”ג מסרם להרחשד”ב ע”מ לנעצם בקרקע, וכן עשה.
[9]) שו”ע אדה”ז סתצ”ג ס”ה-ו.
[10]) ד”ח ריא.
[11]) ד”ח צ שלא יודע מקורו. והרבה קולמוסין נשתברו בענין זה.
[12]) הרבה שואלים אם צריכים ללכת לצד ימין או לצד שמאל. בפועל ראיתי – שהולכים מצד שמאל. ואולי יש להביא סמוכין לזה, דלכאו’ ישנו הכלל שכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין (ראה בערכו באנציקלפודי’ תלמודית כרך כט בתחילתו). לאידך, הרי למדנו בהלכות בית הבחירה פ”ז ה”ג ש”כל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שאירעו דבר שמקיף על השמאל, לפיכך היו שואלין לו מה לך מקיף על השמאל? שאני אבל. [והם עונים לו] השוכן בבית הזה ינחמך”. ועצ”ע.
[13]) שמעתי שמועות סותרות בנוגע להנהגת הרבי בזה. הריל”ג כתב לי שבשנת תשמ”ח הרבי לא הלך.
[14]) הריל”ג כתב לי שבתשי”ב – כשהרבי קם מהשבעה אחרי אחיו הריא”ל ע”ה – הרבי נתן סכום כסף שיקנו משהו בחנות של נכרי ולהשאיר שם העודף, וכן הי’ בשנת תשמ”ח.
[15]) שבת לב.
[16]) יגדיל תורה חוברת א’ ע’ כב. וראה שו”ע אדה”ז או”ח סקנ”ו סי”ט.
[17]) ד”ח רא.
[18]) ב”ימי בראשית” ע’ 94 איתא: “יום א’ ח”י שבט, ה’תש”י. היום נסע כ”ק אדמו”ר שליט”א לאוהל (כתחליף ל”ז’ דשבעה” שחל בש”ק) וכל אנ”ש והת’ נסעו עמו”. אבל כמובן שא”א לדעת הסיבה, ומי זה שהוסיף הטעם וכו’ – לפועל אין מנהגנו כך. המלקט. גם להעיר מספר השיחות קיץ ת”ש ע’ 65 שאדה”ז הלך ביום הז’ (עיו”כ) על קבר הרבנית דבורה לאה וכו’ עיי”ש.
[19]) קצות השולחן סכ”ד ס”ז. ולכאו’ צ”ע כי הוא המתפלל לפני העמוד?. ועצ”ע.
[20]) מזכרוני בשעת מעשה ומיומנים שונים.